<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קכ"ג</h1>
<h2>דף עד:</h2>
תנן התם בראשונה היה ניטמן יום שנים עשר חדש וכו' התקין הלל שיהא חולש מעותיו על הלישכה וכו'. ואי קשיא הלא הלל לא היה אלא בבית שני כדאמרי' [שבת ט"ו ע"א] הלל ושמע' גמלי' ושמע' נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה. ובבית שני לא היו כל יושביה עליה שהרי כבר גלו עשרת השבטים כדכת' וינחם בחלח ותבור וכו'. והואיל ואין יובל נוהג (ו)אין בתי ערי חומה נוהג כדאמרי' בערכין [כ"ט ע"א] פר' המקדיש שדהו מיתיבי אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנ' לא יצא ביובל. אלמא דבזמן בית [שני] אין בתי ערי חומה נוהג. ואם כן היאך היתה תקנתו של הלל. יש לומר דעל כרחין היה היובל נוהג בזמן בית שני כדאמרי' בפרק בתרא דערכין [ל"ב ע"ב] דאמ' מקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וכו'. והתם נמי דאמרי' משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות ההיא כדמתרץ לה ר' יוחנן ירמיה החזירן ויאשיהו מלך עליהן. ובבית שני אע"פ שלא חזרו [כולן] כיון שחזר מכל שבט ולא היו מעורבבין מנו יובלות כי חזרו מכל שבט ושבט והיו יושבין בעריהם כדאמרי'. ואמרי' נמי בכריתות [י"א ע"א] פר' ד' מחוסרי כפרה אילי צאן על אשמתן אמר רב חסדא מלמד שכלם שפחות חרופות בעלו. ור' ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה מפרשי התם בסמוך דבשפחה חרופה המאורסת לעבד עברי הכתו' מדבר שמחייבין קרבן. ואי ס"ד דבבית שני לא מנו יובלות ואם כן אין עבד נוהג והיאך אמ' שהביאו קרבן. ומאותן שפחות שנארסו (בני) [בימי] בית ראשון לעבד עברי ליכא למימר דקרא דעזרא [ד]קאמ' הושיבו נשים נוכריות בבית שני הזה. גימ'. ועוד מקשה בפר' התקבל [לעיל ס"ה ע"א] עלה דההי' מערימין על מעשר שני וכו' ופריך אמה העברייה בזמן הזה מי איכא והתניא אין עבד עברי נוהג וכו'. ובמסכת קידושין [ס"ט ע"א] בפרק האומר עלה דההיא אושפיזכניה דר' (טרפון) [שמלאי] ממזירא הוה. ופריך נמי ובשני דר' שמלאי עבד עברי מי הוה. ולא תשכח [דפריך] אלא בזמן (הוה) הזה. והא דאמרי' בפר' השולח גט הלל תקן פרוזבול. ומוקי לה בגמ' בשביעית בזמן הזה דבזמן הזה נהגא שביעית כדאמרי' במסכת בכורות באתריה דר' יהודה (חמריא) חמירא ליה שביעית דהא הוה קרי ליה לחבריה דיירא בר דיירתא אמר ליה תיתי דלא אכילת' פירות שביעית כוותך. יש לומר לדורות הבאים תיקן שהיה יודע שיחרב הבית. כדמוכח במסכת נזיר בשילהי בית שמאי דפריך התם לא ידעו לאימתי והכת' (שבע שנים נחתם) [שבועים שבעים נחתך] על עמך וגומ' ואכתי מי ידעי. ראה שנמנעו ותיקן. והא דאיבעיא לה לקמן [לעיל ל"ו ע"א] כי תקין הלל פרוזבול לדוריה הוא דתקין לאו לאביי קבעי שתירוצו דחוק הוא אלא אליבא דרבא. ותו לא מידי. והא דתני ר' אמי זה דבר השמיטה שמוט בשני שמיטין הכתוב מדבר הכי פי' בשני שמיט' סמוכות הכתוב מדבר אחת שמיטת יובל שזה שמיטת קרקע שהשדות חוזרות לבעליהן. וכן בהדיא בתלמוד ירושלמי.
